מחווה של שתי דקות וחצי לביוארכיאולוגית שבדיקות האיזוטופים שלה שרטטו מחדש את המפה הדמוגרפית של עולם הוויקינגים. הבדיקות הראו שנשים נדדו עם הצבאות שכותבי הכרוניקות תיארו כצבאות של גברים.
קאט ג'רמן היא ביוארכיאולוגית. היא הוכשרה באוניברסיטת בריסטול, ועדיין משמשת שם עמיתת מחקר בכירה של כבוד. כיום היא יועצת בכירה לפיתוח תוכן אקדמי במוזיאון להיסטוריה תרבותית של אוניברסיטת אוסלו, ועובדת בפרויקט של מוזיאון תקופת הוויקינגים. במשך יותר מעשור של עבודת שדה היא שואלת שאלה שקטה ומערערת: מי באמת נדד בתקופת הוויקינגים, ואיך אנחנו יודעים את זה?
החפירות ובדיקות האיזוטופים שערכה ברפטון, בלב מחנה החורף של הצבא הפגאני הגדול באנגליה, חשפו עד כמה היו הקבורים שם מגוונים. ביניהם היו גם נשים, אף שבמשך שנים הניחו שהלוחמים האלה היו כולם גברים. ספרה River Kings: A New History of the Vikings from Scandinavia to the Silk Roads (William Collins, 2021) פורש את עולם הוויקינגים עד דרכי המשי, ונשען על חומרים שהכרוניקות מעולם לא תיעדו. פרס דן דוד הוענק לג'רמן על עבודתה בארכיאולוגיה של תקופת הוויקינגים ובארכיאולוגיה ציבורית. בעבודתה היא נעזרת בביוארכיאולוגיה פורנזית כדי להחזיר לסיפור התקופה חיים שנשכחו: נשים, ילדים ואנשים משועבדים.
ג'רמן מצאה שהנשים בקברים הוויקינגיים לא היו נשים מקומיות שנלקחו לאישה, וגם לא שבויות. החתימה האיזוטופית וה־DNA שלהן תאמו את אלה של הגברים שנקברו לצדן. הן באו מאותם מקומות. הן עשו את אותה הדרך. הן היו חלק מתנועתה של החברה הוויקינגית, ולא מי שנגררו אחריה.
התפקיד של הסרט היה להראות את זה. התיעוד שתק על נשים שנדדו, חיו ומתו עם הצבא ולא נכנסו אף פעם לכרוניקה, והסרט היה צריך להחזיר אותן אל הפריים. לא כקישוט לגברים שלצדן, אלא באותו גודל, באותו אור, באותה עבודה. בנות מתאמנות לצד בנים. נשים וגברים סביב אותו שולחן. גופות באותו קבר, ולכולן אותו משקל. זה הטיעון שהסרט היה צריך להעביר, בלי לומר אותו במפורש אף פעם.
בחרנו בסגנון איור ריאליסטי, מפורט ככל שיכולנו, ובמרכזו נשות החברה הוויקינגית. כמו שהמחקר של ג'רמן מראה, כתיבת ההיסטוריה עד כה פסחה עליהן. הספינות הן דגמי עץ, וכך מצא הסרט שפה מעורבת משלו: איור וסטופ־מושן יחד.
בכל שנה הקרן בוחרת יחד עם הזוכים את נושא הסרט שייעשה לכבודם, ואנחנו הופכים אותו לתסריט, לתמונות ולתנועה. הזוכים רואים את הסרט בפעם הראשונה בערב הענקת הפרס, על המסך הגדול, באולם מלא אנשים שבאו לכבד אותם. אחר כך הסרטים עולים לרשתות ולאתר הקרן: יוטיוב, פייסבוק, לינקדאין ועוד, לצד נימוקי הוועדה והראיונות עם הזוכים. יש זוכים שמקרינים את הסרט לסטודנטים שלהם, כדי להראות להם במה הם עוסקים.