מחווה של שתי דקות וחצי להיסטוריונית שהראתה שהקדחת הצהובה הייתה כוח של ממש בהיסטוריה הפוליטית והכלכלית של הדרום האמריקאי במאה התשע־עשרה, ושהחסינות עצמה הייתה סוג של הון.
קתרין אוליבריוס מלמדת היסטוריה באוניברסיטת סטנפורד, בדרגת פרופסור חבר. ספרה Necropolis: Disease, Power, and Capitalism in the Cotton Kingdom (Belknap Press of Harvard, 2022) קורא את ניו אורלינס שלפני מלחמת האזרחים דרך עובדה אכזרית אחת. בעיר שבה הקדחת הצהובה הרגה כמחצית ממי שחלו בה, ומי ששרדו נעשו חסינים, עצם ההישרדות היה לסוג של הון.
אוליבריוס טבעה את המונח הון חסינות (immunocapital) כדי לתאר איך מי ששרד את הקדחת נחשב ראוי לאשראי, ראוי לנישואים, ראוי להעסקה, ואיך ההישרדות עצמה תפקדה אפילו כסוג של רכוש. פרס דן דוד הוענק לה על כך שהציבה את האפידמיולוגיה ואת הגוף במרכז ההיסטוריה הפוליטית והכלכלית של העבדות ושל כלכלת הכותנה.
אוליבריוס מספרת את סיפורה של מערכת כלכלית שלמה דרך חייו של אדם אחד. זה מהלך שהטובים בהיסטוריונים של המאה העשרים ואחת עושים לא מעט, והוא מהלך קשה. את חייהם של אלפים אי אפשר באמת לספר, אבל מה שאנחנו זוכרים, כבני אדם, הוא סיפור אחד, שמייצג חברה שלמה. הסרט הלך בדרך שלה. את הדמות המרכזית, ראלף רואנוק, בנינו מהיסוד, כי לא שרדה שום תמונה שלו, ונתנו לו לשאת את מה שאף טבלה סטטיסטית לא הייתה יכולה לשאת.
ההחלטה השנייה הייתה להנפיש את האיורים האמיתיים מהתקופה, תחריטי העיתונים ממחלקות החולים בקדחת הצהובה, ולא להמציא איורים משלנו. רצינו שהצופים יראו מול העיניים מה זה להיות נידון למוות שאולי יבוא, בלי שום דרך למנוע אותו. ואחר כך מגיעה התפנית המוזרה והקרה יותר בטיעון של אוליבריוס, זו שנקראת אחרת לגמרי אחרי המגפה שעברנו אנחנו. מי ששרד את הקדחת זכה במעמד. ”אזרח מאוקלם” יכול היה לקבל אשראי, להתחתן, לזכות באמון, לעשות כמעט הכול בניו אורלינס. ההישרדות לא הייתה מזל. היא הייתה הון. הסרט היה צריך להכיל גם את האימה וגם את ההיגיון האכזרי הזה, באותן שתי דקות וחצי.
גבר קורא בעיתון Frank Leslie’s Illustrated Newspaper, והעמוד שבידיו נעשה לסרט.
רוב הסרט נולד מעמוד העיתון הזה. התמונות הקטנות שבו נלקחו ממנו אחת אחת, ויצאו לתנועה.
בכל שנה הקרן בוחרת יחד עם הזוכים את נושא הסרט שייעשה לכבודם, ואנחנו הופכים אותו לתסריט, לתמונות ולתנועה. הזוכים רואים את הסרט בפעם הראשונה בערב הענקת הפרס, על המסך הגדול, באולם מלא אנשים שבאו לכבד אותם. אחר כך הסרטים עולים לרשתות ולאתר הקרן: יוטיוב, פייסבוק, לינקדאין ועוד, לצד נימוקי הוועדה והראיונות עם הזוכים. יש זוכים שמקרינים את הסרט לסטודנטים שלהם, כדי להראות להם במה הם עוסקים.