סרט על ג'ון ויקינס, שחלק חדר עם אייזק ניוטון בטריניטי קולג' במשך עשרים שנה, ועל המחברת שלו. היא התגלתה מחדש לא מזמן, ומראה ניוטון אחר לגמרי מהגאון הבודד של האגדה.
ב-1662 עבר ג'ון ויקינס, סטודנט בטריניטי קולג' שבקיימברידג', לגור עם שותף חדש לחדר, סטודנט צעיר אחר בשם אייזק ניוטון. לימים נבחרו שניהם לעמיתי הקולג', ובעשרים השנים הבאות חלקו את אותו חדר.
ויקינס ניהל מחברת. היא התגלתה לא מזמן, ודמיטרי לויטין חוקר אותה. ממנה עולה ששני השותפים בנו יחד את הטלסקופ המחזיר אור הראשון. ויקינס שלח דגימות מינרלים לניסויים האלכימיים של ניוטון, ובאחד הניסויים הצית ניוטון בטעות את החדרים שלהם. ויקינס גם רשם את נוסח הוויכוח התאולוגי שניוטון ניהל באוניברסיטה, ויכוח שהעלה את ניוטון על הדרך אל הכפירה. והמחברת מראה גם אילו ספרים שאל ניוטון מספריית הקולג' כשהלך בדרך החדשה הזאת.
יותר מכול, המחברת חושפת ניוטון אחר לגמרי מהגאון הבודד של האגדה. אדם שקוע עמוק בחיי האוניברסיטה, שחייב הרבה לחבר, ובמכתבים אליו חתם ”your ever loving Chamberfellow” (”שלך באהבה תמיד, שותפך לחדר”). כמו שלויטין אומר בסרט, ניוטון עדיין היה גאון, אבל הוא היה חלק מקהילה, קהילה חינוכית, מוסד. אי אפשר לכתוב את תולדות השינוי האינטלקטואלי בנפרד מתולדות החינוך.
הסרט נאמן לתקופה, ללבוש ולקיימברידג' כפי שנראתה אז. הוא נפתח בתחריט של טריניטי קולג' ממבט על, ומפיח בו חיים. גם חפצים אמיתיים מופיעים בו: המחברת של ויקינס, והטלסקופ המחזיר אור ששניהם בנו יחד.
ויקינס שלח לניוטון דגימות מינרלים מוויילס, לניסויים האלכימיים שלו.
אחד הניסויים האלה הצית שרפה בחדרים שלהם, וניוטון סיפר על כך לשותפו במכתב, במבוכה קלה.
ניוטון אחר לגמרי מהגאון הבודד של האגדה. הוא שקוע עמוק בחיי האוניברסיטה, וחייב הרבה לשותף שלו לחדר, ה”ever loving Chamberfellow” שלו.
דמיטרי לויטין חוקר את תולדות הידע הטרום-מודרני. הוא עמית מחקר בקולג' אול סולז שבאוניברסיטת אוקספורד, ומסונף גם לאוניברסיטת אוטרכט. שני ספריו, Ancient Wisdom in the Age of the New Science (Cambridge University Press, 2015) ו-The Kingdom of Darkness (Cambridge University Press, 2022), נבחרו לספרי השנה של ה-Times Literary Supplement. ועדת השיפוט של פרס דן דוד תיארה אותו כאחד החוקרים המובילים של תולדות הרעיונות בראשית העת החדשה, וציינה את רוחב היריעה המרשים של מחקרו ואת יכולתו לשזור יחד חוטים שונים של ההיסטוריה האינטלקטואלית.
בכל שנה הקרן בוחרת יחד עם הזוכים את נושא הסרט שייעשה לכבודם, ואנחנו הופכים אותו לתסריט, לתמונות ולתנועה. הזוכים רואים את הסרט בפעם הראשונה בערב הענקת הפרס, על המסך הגדול, באולם מלא אנשים שבאו לכבד אותם. אחר כך הסרטים עולים לרשתות ולאתר הקרן: יוטיוב, פייסבוק, לינקדאין ועוד, לצד נימוקי הוועדה והראיונות עם הזוכים. יש זוכים שמקרינים את הסרט לסטודנטים שלהם, כדי להראות להם במה הם עוסקים.